אחד הדברים שהכי עוזרים לנו לקיים חיים של הערכה, אהבה וחמלה לעצמנו זה כשאנחנו אומרים משהו וגם עושים אותו- כשאנחנו עומדים במילה שלנו לעצמנו. אבל הרבה פעמים זה לא קורה…
למה?
כי יש בנו מנגנון פנימי של ריצוי הסביבה שקיים בנו מילדות.המנגנון הזה גורם לנו הרבה פעמים לתת חשיבות גבוהה יותר למה שהסביבה רוצה או צריכה מאיתנו מאשר לצרכים ולרצונות שלנו.
ובעוד המנגנון הזה כנראה עזר לנו להימנע מחיכוכים בעבר, ועזר לנו לשמור על שקט תעשייתי עם האנשים שהיו סביבנו בגילאים צעירים וגם עזר לנו להרגיש בטוחים רצויים ואהובים בגלל פידבק שקיבלנו על ההתנהגות המרצה הזאת- עכשיו זה כבר לא טוב לנו…
אז בגידה עצמית היא בעצם לוותר על הרצונות והצרכים העמוקים שלנו.
והאמת שלא משנה אם כיום זה בא לידי ביטוי בזה שאת עושה את זה כדי לרצות מישהו אחר, או שאת נכנעת להרגלים לא טובים והתמכרויות שלךשאת יודעת שהם לא לטובתך.
כי כשאת עושה משהו שמזיק לך לטובת מישהו או משהו אחר- את בוגדת בעצמך, במהות הפנימית שלך, ויש לזה מחיר כבר שמתבטא בתחושת כישלון ואפילו בבעיות בריאות פסיכוסומטיות של הנפש המתנגדת.
זה גם גורם לחרדות, פחדים וחוסר אמון עצמי, את כבר לא מאמינה ביכולות שלך.
הדרך לתקן את זה היא בדיוק מה שהיית עושה אם היית בוגדת באמון של מישהו אחר- צריך לשקם את האמון בינך לבין המהות הפנימית שלך.
שיקום האמון קורה כשאת מבטיחה לעצמך משהו- ועומדת בו. כשאת מתייחסת ברצינות למילה שלך לעצמך- בדיוק כמו אם הבטחת משהו למישהו אחר שחשוב לך ואין סיכוי שלא תקיימי.
כדי להתחיל מומלץ לבחור בדברים קלים וקטנים כדי שלא תפרי אותם. למשל במקום לומר: מעכשיו לא אשתה יותר קולה לעולם- ולהפר את זה, תגידי: אשתה קולה רק בסופש או רק במסעדה.
ותעשי את זה…
